קצת עליי
או, איך הגעתי לכאן ?
בזיכרון הילדות הראשון שלי אני שוכב בעריסת עץ בחדר הילדים של הבית הויקטוריאני בו התגוררתי עם הוריי בפרברי מזרח לונדון. אני מחבק אליי את השמיכי הלבן ומתבונן בעצמי מהצד מתרומם ומרחף באוויר מעל העריסה – וכעבור כמה רגעים חוזר מטה. חוויה זו נחרטה בזיכרוני ומלווה אותי כמו 'סלפי' ראשון של עצמי פתוח, ומעין תזכורת לאפשרויות תפישה וחוויה מגוונות.
בזיכרון הילדות הראשון שלי כעולה חדש לישראל בגיל שש, מכירים לי לראשונה את גן הילדים בקיבוץ. אני לא יודע עברית ולמרות מחסום השפה והתפנית התרבותית המפתיעה, אני מוצא את עצמי בין רגע משתלב בהנאה. אני משחק בקוביות עץ גדולות יחד עם כמה מילדי הגן, ונרגע אל תוך תחושת שייכות פשוטה.
שני זיכרונות אלו כמו מציירים תנועה בשני צירים מקבילים המלווים אותי לאורך חיי. ציר אחד הינו תנועה פנימית של עליה וירידה בין מצבי תודעה ורמות מציאות שונות. ציר שני מבטא מעבר בין מסגרות חברתיות, סוגי קהילות, תרבויות ומערכות יחסים שונות בתנועה מתמדת של לימוד, התנסות ומשחק.
נקודת תפנית וקונפליקט חיים ראשוני התרחש ב1992 בעקבות התנסות ראשונה בפטריות הזיה בטיול למזרח כשאני בן שמונה עשרה. בשלב זה עוד לא הייתה לי המודעות, הכלים והתמיכה להתמודד עם הפער בין אותה חווית התרחבות לבין הגיוס הצבאי הקרב ובא. המתח בין המרחב התודעתי שנפתח בתוכי לבין המציאות החברתית של ויתור על חירות אישית לא היה ניתן לגישור. האפשרות היחידה הנגישה עבורי באותה עת הייתה מעין 'גלות' עצמית חזרה ללונדון.
בעשר השנים הבאות אנגליה היוותה עבורי תחנת בסיס למסע גילוי והתחקות בעקבות רשמים, קולות, סמלים וסימנים שרק התחילו עם אותה חוויה פסיכדלית ראשונה. תנועת הרצוא ושוב על הציר הפנימי והציר החברתי הפגישה אותי לאורך השנים עם חוויות של נתק ואובדן זהות, לצד חוויות התעלות מיסטית ותחושת תכלית שביקשו לתבוע את מקומן בעולם.
הספר הראשון שדיבר ישירות אל לב החוויה שלי באותם שנים היה The Shaman's Body מאת ארנולד מינדל, מייסד גישת הפסיכולוגיה התהליכית. המסר של מינדל היה שהסימפטומים והמצוקות הכי גדולות שלנו הם ביטוי לכוחות חיים שמאותתים מעבר לגבולות הזהות המוכרת שלנו. זאת כהזדמנות לגדול ולהתרחב אל תוך הפלא הייחודי שאנו והזמנה לשותפות אישית ביקום.
בהשראת ספר זה, בדרך לא דרך, בסופו של דבר מצאתי את עצמי במפגש מיוחד עם ילדים אבוריג'יניים המכורים להסנפת דלק בקהילות הילידיות של מדבריות מרכז אוסטרליה. מפגש זה היווה את תחילת הדרך המקצועית שלי בעולם בריאות הנפש.
על חוויה זו אני מפרט יותר בעמוד השורשים ומקורות השראה.
בהמשך לחוויה האוסטרלית והעמקה אל תוך הגותו של קרל יונג וארנולד מינדל טבעי היה לבחור בפסיכולוגיה תהליכית כמסלול הכשרה רשמי וב2003 התחלתי את לימודיי במכון לפסיכולוגיה תהליכית בפורטלנד, ארה"ב. על הגישה התהליכית ניתן לקרוא בהרחבה כאן.
עם שובי לארץ, לצד קליניקה פרטית, בעשר השנים האחרונות אני עסוק בהעלאה למודעות וקידום דרכי חשיבה רחבות יותר על מצבים נפשיים.
ב2012 כרכז פעילים חברתיים בעמותת לשמ”ה פיתחתי קורס חדשני שהפגיש לראשונה אנשי מקצוע, מתמודדים ובני משפחותיהם עם עיקרי השיטות של סוטריה, דיאלוג פתוח וThe Hearing Voices Movement. בהמשך לכך אני פעיל בפיתוח ויישום של חלופות לאשפוז פסיכיאטרי ומודלים אלטרנטיביים לתמיכה במצבי משבר וקצה.
על חלקים נוספים ממסע החקירה של חוויות קצה לצד תיאור פרויקטים ויוזמות שפיתחתי לקידום אלטרנטיבות במערכת בריאות הנפש אפשר לקרוא בעבודת הגמר שכתבתי להסמכה בפסיכולוגיה תהליכית ב2013.
כיום אני מטפל בקליניקה פרטית בירושלים, מדריך מקצועי של צוות הבית המאזן סוטריה ירושלים ומדריך מנחי קבוצות לשומעי קולות (Hearing Voices Movement), מרצה ומנחה קורסים במודל החלימא.
אני עוד רגע בן 50, נשוי באושר ואב לשניים. שוחר בישול, מוסיקה ותנועה מכל הגוונים והשילובים.
