שורשים
השורשים התיאורטיים ומקורות ההשראה למודל החלימא
זמן החלום האבוריג'יני
ההשראה הראשונית למודל הופיעה מתוך שהות של שנתיים בקהילה ילידית במרכז אוסטרליה, שם נחשפתי למושג זמן החלום כתפישת עולם וכמסורת רוחנית. השהות הממושכת על קו תפר בין-תרבותי סביב התמודדות של קהילה שלמה עם התמכרות כמצב קצה חברתי היוו מקור השראה ומעין תבנית עבודה עליה מושתת מודל החלימא.
רשת החיים
מושג זמן החלום מבוסס בין היתר על רעיון של רשת חיים ומארג יחסי גומלין המחבר בין כל הקיים. המסורת הרוחנית של השבטים האבוריג'יניים מבוססת על מערכת טקסית מורכבת של ריקודים, ציורים ושירה המשחזרים את סיפורי הבריאה של מארג זה על ידי חיות קדומות וכוחות טבע שהגיחו מעולם הרוח הנסתר ועיצבו בתנועתם את העולם הנגלה.
השפעת האדם הלבן
אפשר לומר שההשתלטות הפתאומית והאלימה של האדם הלבן על היבשת האוסטרלית אחרי חמישים אלף שנות קיום ללא השפעה חיצונית, פערה חורים במארג העדין של זמן החלום. כאב האובדן הקולקטיבי של הקהילה האבוריג'ינית מתבטא בכל מיני אופנים, מהבולטים ביניהם היא תופעת התמכרויות רחבת היקף.
עבודה קהילתית באוסטרליה
במסגרת שנתיים אלו התגוררתי בשתי קהילות אבוריג'יניות המתמודדות עם משבר חברתי עמוק סביב תופעת ההתמכרויות. היקפה הרחב בקרב המבוגרים, בני הנוער והילדים הוליד מצב חירום קהילתי שהותיר הן את זקני השבט והן את רשויות הרווחה האוסטרליים בשיברון לב וחוסר אונים.
אחת מהקהילות בהן גרתי, הוקמה על ידי מספרת הסיפורים והמרפאה המסורתית של השבט. קהילה זו קמה בסמוך לאתר רוחני עתיק עליו הייתה אמונה. אתר זה נקרא בשפה האבוריג'ינית אינטג'רטנמה (משכנם של רוחות הלוחמים) ועל פי מסורת זמן החלום המקום מקודש כאתר החלמה. סיפורים רבים מתארים את האופן בו רוחות הלוחמים נגלים מעת לעת לאלו הנזקקים ומעוררים בהם כוחות רפואה.
מענים מקוריים
הקהילה באינטג'רטנמה קמה מתוך מאמץ לגלות דרכי התמודדות חדשות עם מצב הקצה הקהילתי. אחת מהיוזמות המקוריות שנרקמו במקום התבססה על ההבנה שבמסורת זמן החלום האבוריג'יני לא קיים סיפור בריאה לאלכוהול ולדלק אליהם התמכרו חברי הקהילה ועל כן אין להם יכולת 'לעכל' את ההיבט הרוחני של חומרים אלו ולהתחסן בפני ההרס שהם זורעים. תובנה זו נולדה מתוך חברות אמיצה שנרקמה בין המרפאה של השבט לבין פסיכואנליטיקאי יונגיאני שחקר את תופעת ההתמכרויות באזור. מתוך דיאלוג בין תרבותי זה נולד מיצג תיאטרון, שירה וריקוד המשלב בין מיתוסים אבוריג'ינים ומערביים במעין טקס בריאה חדש המגשר בין תפישות עולם וממדי קיום שונים.
פסיכולוגיה תהליכית
המצע התיאורטי של מודל החלימא נשען ברובו על הכשרתי המקצועית בפסיכולוגיה תהליכית ועל רעיונותיו של ד"ר ארנולד מינדל, הוגה הגישה.
עקרונות הליבה של הגישה התהליכית נטועים בעולמות ידע ורוח שונים, ביניהם פסיכולוגיה יונגיאנית, פילוסופיה טאואיסטית, שמאניזם, תורת האינפורמציה ופיזיקת קוונטים.
הכוחות הפועלים עלינו
תורות אלו ממפות, כל אחת בשפתה, חוקיות מסוימת של כוחות הפועלים ברבדים שונים של המציאות. בהקבלה למודע והלא-מודע – חלק מכוחות אלו והשפעותיהן גלויות, מוכרות וצפויות – וחלקן דמויי-חלום, לא רצוניות ולעיתים כאוטיות.
הכלים של הפסיכולוגיה התהליכית תומכים באפשרות היצירתית של מגע מודע עם הכוחות הבלתי צפויים של המציאות כפי שהם מתבטאים בסימפטומים וחוויות לא רצוניות.
הגישה מגשרת בין תרפיה, אומנות, תרגול רוחני ושינוי חברתי ויוצרת מסגרת עבודה רחבה שתומכת בתהליכי שינוי והתפתחות ברמה האישית והחברתית.
ד”ר ארנולד מינדל
את הגישה התהליכית ייסד ד”ר ארנולד מינדל בשנות השבעים כפסיכואנלטיקאי מדריך במכון יונג בציריך. אל הפסיכולוגיה היונגיאנית הגיע עם רקע בפיזיקת קוונטים. הסקרנות המדעית שמינדל הביא לחדר הטיפולים יחד עם אנאלוגיות רבות שמצא בין רעיונות מעולם הפיזיקה ובין עולם הנפש היוו כר פורה לחדשנות ויצירתיות.
שער אל הלא מודע
נקודת מפנה משמעותית ארעה כאשר מינדל החל לגלות שיקוף מדויק בין חלומות עליהם מטופליו סיפרו לבין הסימפטומים הגופניים מהם סבלו. מתוך כך מינדל גילה אפשרויות חדשות למפגש 'חי' עם הלא-מודע באמצעות עבודה בערוצים גופניים ולא-מילוליים. זאת כשברקע ההנחה היונגיאנית שבעיות וסימפטומים הנם טלאולוגיים, כלומר יש להם משמעות כביטוי של תנועה אל עבר אינדיבידואציה או השלמה פנים-נפשית.
גןף החלום
את מה שמינדל זיהה כשדה מחבר בין העולם הפיזי והעולם הנפשי הוא כינה גוף-חלום(The Dreambody) יחד עם קולגות ותלמידים הוא המשיך לחקור ולגלות כיצד גוף-החלום מופיע ככוח מארגן, לא רק בדפוסי חוויה של האינדיבידואל אם כי גם במערכות יחסים ובאופן התנהלותן של קבוצות וארגונים.
קהילה לומדת ותוססת שצמחה יחד עם מינדל מאז ועד היום ממשיכה לפתח מגוון רחב של כלים ויישומים דרך רשת בין לאומית ענפה של מטפלים, מורים ובתי ספר ב20 מדינות בעולם.
פסיכולוגיה טרנספרסונאלית
הגישה הטרנספרסונאלית צמחה מתוך הזרם ההומאניסטי השם דגש על ראיית האדם כמכלול הוליסטי וכישות השואפת להגשמה עצמית.
מעבר לביוגרפיה
הגישה הטרנספרסונאלית מכירה ברמה הפסיכוסוציאלית והביולוגית של האדם ובחשיבותה, אך טוענת למימד מטאפיזי מעבר לכך, אשר הנו בעל משמעות בהבנת נפש האדם. היא מתבוננת בתופעות קצה נפשיות מעבר לביוגרפיה המודעת ורואה את התודעה כהוויה המתקיימת גם לפני הלידה ואחרי המוות.
התפישה הטרנספרסונאלית מתייחסת למצבי קצה וחוויות תודעה לא שגרתיות כמישור חוויה 'על אישי' אוניברסלי-רוחני באמצעותו הנפש מבקשת להשלים תהליכי ריפוי והתפתחות.
התפתחות רוחנית
התיאורטיקן המוביל של הגישה הטרנספרסונאלית- פרופ' סטניסלב גרוף, פסיכיאטר וחוקר, רואה במשברים נפשיים ובמצבי תודעה לא רגילים, חלק מתהליך צמיחה רוחנית. לעיתים האדם מזוהה עם תהליך רוחני זה ולעיתים איננו, אך הכניסה למצבי תודעה אלו , מתואר כניסיון ספונטני של הנפש לתמוך בתהליך התפתחות או ריפוי. יש לציין כי לא כל המשברים הנפשיים נכנסים בעיני גרוף לקטגוריה זו של התפתחות רוחנית.
גרוף מתייחס למשבר נפשי כמצב חירום רוחני, הזדמנות להתפתחות או התגלות, במילותיו- From Emergency To Emergence
שיטות טיפול שונות והשלכותיהן
מנקודת מבט זו הגישה הטרנספרסונאלית מלווה את האדם במשבר ועוזרת לו "ליילד" ולהשלים חוויה נפשית. זו מתבטאת לעיתים קרובות בשחרור סוער של מטענים טראומתיים, תקשורת עם מישורים תודעתיים לא-רגילים ותחושות זמניות של אובדן זהות ושפיות. לא קשה להבין אם כן את הסיבה שסימפטומים אלו מתפרשים על ידי הסביבה כהפרעה פתולוגית.
דרך פרספקטיבה זו, ניתן לראות את הטיפול הפסיכיאטרי המקובל, בו הדגש הוא על טיפול תרופתי אינטנסיבי להפחתת הסימפטומים, לכל הפחות, כפספוס של הזדמנות לתהליך התפתחות. כאשר טיפול תרופתי ניתן ללא התייחסות לפן התודעתי ובהיעדר תמיכה 'מיילדת' למצוקה הרגשית, עלול להיווצר דיכוי של הפוטנציאל הטרנספורמטיבי של המשבר ואף להתפתח מכך כרוניקה של מצוקה.
חוויות הולוטרופיות
בנוסף לאופן בו גרוף כיוון לעזור לאנשים במצוקה, הוא ראה באותם תהליכים כהזדמנות התפתחותית גם עבור אנשים שאינם במצוקה.
בכדי לתאר את התנועה אל עבר השלמה המאפיינת מצבי תודעה לא רגילים, גרוף טבע את המושג הולוטרופי (ביוונית הולוס – שלם, וטרופי – מסתובב, נע אל עבר = נע אל עבר השלם).
תוך הכרה בפוטנציאל הטרנספורמטיבי של חוויות אלו גרוף פיתח את שיטת הנשימה ההולוטרופית. טכניקת נשימה מאומצת זו מציפה את הגוף בחמצן ומעוררת מצב תודעה המאפשר גישה לחוויות טרנספורמטיביות. התהליך מתרחש במרחב מוגן ועם מלווים שעברו הכשרה לתמוך בתהליכים מסוג זה.
את טכניקת הנשימה ההולוטרופית גרוף פיתח עם אשתו קתרין כשהמחקר פורץ הדרך שלו על אפשרויות השימוש הקליניים באל.אס.די. נסגר באופן פתאומי ומוחלט בגין הוצאתם של חומרים פסיכואקטיביים מחוץ לחוק.